בתחילת אפריל 2016 נערך בחוף הים באשקלון תרגיל, ראשון מסוגו בישראל, למילוט מתופעת צונאמי (בעברית: נחשול רעש), במהלכו התבקשו השוהים במקום להתפנות למקום גבוה בהישמע האזעקה. צעד זה מלמד על ההתקדמות בהיערכות לצונאמי, אשר טומנת בחובה פוטנציאל לאומי לקפיצת מדרגה בהיערכות לחירום בישראל. דווקא בגלל שהגדרת צונאמי כאיום היא חדשה, וככזאת אינה מוכרת
במקומותינו, הרי שההיערכות אליו היא הזדמנות ללמוד מהניסיון העולמי ולאמץ את השיטות המתקדמות ביותר
בעשור החולף מדינות המתמודדות עם איום צונאמי משמעותי, כמו יפן, תאילנד, אינדונזיה ואחרות, תכננו ומימשו היערכויות לצונאמי באמצעות מודלים מרחביים מבוססי-סוכנים (spatially-explicit agent-based models). לאורך השנים נעשה שימוש במאות מודלים שפותחו פותחו על ידי גופי מחקר, גופים לאומיים וחברות פרטיות. הליבה המשותפת לכל המודלים היא סימולציה ממוחשבת במרחב ה"מאוכלס" בישויות אוטונומיות - סוכנים. סוכנים אלה מדמים את בני האדם בעולם האמיתי, הם יכולים לנוע במרחב, להחליף מידע ולקבל החלטות. אל המודלים מוזנות שכבות מידע גיאוגרפיות של האזור המאוים הכוללות תבליט, תכסית ורשת דרכים. לאלו מתווספים הפיזור המרחבי של האוכלוסייה המאוימת, בפילוח לפי משתנים דמוגרפיים ואחרים. יוצר המודל קובע את החוקים לפיהם יקבלו הסוכנים החלטות, לדוגמה: "אם אתה רואה שלט, לך 200 מ' בכיוון אליו הוא מצביע וחפש את השלט הבא" או "אם אתה רואה קבוצה של 10 איש, לך בעקבותיה"
ההבדלים בין המודלים השונים מתבטאים בחוקי ההתנהגות ובסוג ואיכות המידע המוזן למודל. כשהסימולציה מופעלת הסוכנים מתחילים בחיפוש אחר נתיב המילוט, תוך שהם נסמכים על המידע הזמין להם. מרגע זה, יוצר המודל אינו קובע את הדינאמיקה אלא מאפשר לה להתפתח "מלמטה למעלה". כך, אפשר כי בשל הצבת שלטים לא נכונה חלק גדול מהמתפנים נוהר לנתיב אחד ויוצר בו "פקק" בעוד הנתיבים האחרים נשארים ריקים. מודלים אלו מאפשרים לבחון במהירות מספר עצום של תרחישים ומשתנים כמו זמני התראה שונים, כמות והרכב אוכלוסייה שונים, התרחשות ביום או בלילה ועוד. ניתן גם להשוות, זה מול זה, מספר גדול מאוד של פתרונות חלופיים ואף להשתמש ב"חוכמה הקולקטיבית" של הסוכנים במודל כדי לאתר נקודות כשל. מודלים מסוג זה שימשו גם לתכנון נתיבי מילוט עבור אחת העיריות הגדולות בגוש דן
ההיערכות לצונאמי בישראל נמצאת בחיתוליה ועל כן טומנת פוטנציאל לקפיצת מדרגה משמעותית בהיערכות הלאומית למצבי חירום. לצד האפשרות לאמץ יידע מתקדם מהעולם, ההתפתחות המהירה בזירת המידע הגיאוגרפי בישראל בעשור החולף היא הנדבך השני המאפשר את הקפיצה. חלק גדול מהעוסקים בהיערכות לחירום אינו מיומן בשימוש משמעותי ומתוחכם במחשוב, בביג דאטה, במערכות GIS או במודלים מתמטיים. אדם שיבקר בתרגיל חירום טיפוסי, ימצא ככל הנראה אנשים ישובים סביב לשולחן מרכזי ופועלים מול מכלולים מופרדים. במקרה הטוב, המידע הנדרש יישלף ממערכת מרכזית בעלת ממשק מסורבל ונגישה למספר מצומצם של אנשים. ברוב המקרים המידע יהיה מפוזר בין מערכות שונות ולא מסונכרנות או אפילו מאוחסן בקלסרים ובמחשבים אישיים. בכל המקרים הללו, אין הבדל מהותי בין תהליכי קבלת ההחלטות בשגרה ובחירום לבין אלה שהיו נהוגים לפני מספר עשורים
במקרה של צונאמי, ה"דף החלק" הקיים בשל היעדר ניסיון עבר עם התופעה, מאפשר לגבש באופן מסודר גישה עדכנית ומתוחכמת. זהו למעשה "ארגז חול" בו ניתן לבצע תהליכים של ניסוי וטעייה ובחינה של גישות ושיטות חדשניות, מבלי להסתבך בקשיים שמקורם בגישות המיושנות הרווחות בתחום. ניתן להתחיל כבר היום בריכוז מידע גיאוגרפי ודמוגרפי איכותי ובשימוש במודלים וסימולציות מתקדמים ברמה הלאומית. התוצרים יכסו מגוון רחב מאוד של תרחישים אפשריים ברמות פירוט גבוהות. חשוב מכך, הם ייצרו בסיס עבודה אחד, מפורט ומתואם לכל הגופים העוסקים בהיערכות, במקום מסמכי הנחיות כלליים ועמומים שאותם כל גוף מפרש בצורה אחרת ומתוך נקודת המבט שלו. האינטגרציה עם מערכות מחשוב חזקות, חסינות, פשוטות ונגישות למשתמש המצוי תאפשר לכל בעלי התפקידים, ואפילו לאזרח, להתכונן ולהגיב בזמן. קפיצת מדרגה זו תאפשר צבירת ניסיון משמעותי ועשויה לחלחל לאחר מכן גם לכלל תחום ההיערכות לחירום בישראל
